פסק-דין בתיק עת"א 28520-10-13

עתירה לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א- 2001, על החלטת ועדת השחרורים מיום 07.10.13, בראשות כב' השופט בדימוס אבי הבר וחברים בה ה"ה מר אלי סבו, גב' רינה חדד ומר חאפז נוג'ידת.

                                                           פסק דין

השופט שאהר אטרש

1.            זוהי עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים אשר קיבלה את בקשתו של משיב 2 (להלן: " המשיב") לשחררו על תנאי ממאסרו. ב"כ היועמ"ש מבקשת לבטל את החלטת ועדת השחרורים בשל היותה בלתי סבירה. 

2.            המשיב נושא מאסר לתקופה של שלוש שנים בגין עבירות של הריגה, נהיגה בשכרות, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח. תחילת מאסרו היתה ביום 31.07.11, תאריך שני שליש מנהלי חלף ביום 11.06.13 ותאריך שחרור מנהלי יחול ביום 11.6.14. המשיב נהג ברכב בהיותו שיכור כשאין בידו רישיון נהיגה ומעולם לא הורשה לנהוג; לצידו ישב ברכאת עליאת, יליד 1987 ז"ל (להלן: " המנוח"). המשיב  ניסה לעקוף רכב אחר ובטרם השלים את העקיפה ניסה לחזור לנתיב נסיעתו והתנגש ברכב הנעקף. כתוצאה מכך איבד המשיב את השליטה על רכבו, התנגש פעם נוספת ברכב הנעקף תוך שהוא מסתבסב ונזרק לשול הימני ובהמשך לתוך מטע זיתים והתנגש בעוצמה בעץ. כתוצאה מההתנגשות גם הרכב הנעקף איבד שליטה, הסתבסב, ירד לשול הימני ונעצר במטע הזיתים. כתוצאה מהתאונה, נגרמו למנוח חבלות בראשו ובחלקי גוף שונים שהביאו למותו המיידי. כמו כן נגרמו למשיב חבלות חמורות, שברים מרובים בגפיים תחתונות ובהמשך הוא עבר ניתוח לקטיעת רגל ימין.

החלטת ועדת השחרורים

3.            ועדת השחרורים בהחלטתה מיום 07.10.13, קיבלה את בקשתו של המשיב לשחרורו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו משעבר המשיב טיפול גמילה מאלכוהול (סדנת נפגעי אלכוהול). הועדה סברה, כי גורמי שב"ס הגישו חוות דעת סותרות באשר לצורך של המשיב בקבלת טיפול וכי היה בכוונתו לקבל טיפול בכלא חרמון אך הדבר לא התאפשר עקב קשיי ניידות. הוגשה לועדה תוכנית טיפולית מפורטת אשר נמצאה כמתאימה לסייע בשיקומו של המשיב. נוכח מצבו הפיזי של המשיב והעובדה, כי הוא עתיד לעבור תוכנית שיקומית אינטנסיבית קבעה הועדה, כי המשיב אינו יכול להוות סכנה לשלום הציבור בעתיד.

טענות העותר

4.            מכלול נתוניו של המשיב מצביעים על כך, כי אינו ראוי לשחרור מוקדם וכי שחרורו אף עלול לסכן את שלום הציבור.

5.            העבירות אותן ביצע המשיב הנן חמורות ביותר, מקימות חזקת מסוכנות ומחייבות משנה זהירות בשקילת בקשתו לשחרורו על-תנאי ממאסרו.

6.             שגתה הועדה בכך שקבעה, כי ביחס למשיב הוגשו חוות דעת סותרות בעניין הצורך בטיפול גמילה; עיון בגזר דינו של המשיב מעלה, כי שירות המבחן נמנע ממתן המלצה טיפולית בעניינו מאחר והתרשם, כי למשיב מוטיבציה נמוכה לקבלת טיפול.

7.            בזמן שהייתו של המשיב בכלא, הוא שינה את גרסאותיו באשר למידת שימושו באלכוהול ואף שלל קיומה של בעיה. המשיב נבדק על ידי נרקולוג אשר לא המליץ על טיפול של גמילה, מאחר והמשיב לא ראה עצמו כמכור. המשיב הופנה לקבוצת נפגעי אלכוהול על מנת לנסות ולהעלות את המוטיבציה שלו לטיפול.

8.            מעדכון שנערך לקראת התכנסותה של הועדה עולה, כי המשיב שולב בקבוצה לנפגעי אלכוהול. מחוות דעת מנחי הקבוצה בה שולב המשיב עולה, כי המשיב התקשה לשאת באחריות באופן מלא באשר לנושא השכרות ומזער מאחריותו לצריכת אלכוהול.

9.            המשיב נפגש עם נציגי רש"א ונמצא, כי אינו מתאים לבניית תוכנית בפיקוח על רקע אי- שילובו בתוכנית טיפול גמילה אינטנסיבי.

10.        גורמי שב"ס התרשמו, כי קיימת אצל המשיב בעיה המצריכה טיפול מעמיק. העמדות הסותרות בנושא התמכרות המשיב לאלכוהול הנן מכיוונו של המשיב, אשר מזער ולעיתים אף הכחיש קיומה של בעיה.

11.        הועדה שגתה בכך שקבעה, כי  המשך שילובו של המשיב בטיפול מעמיק בנושא התמכרות לא התאפשר בשל בעיית נגישות בכלא חרמון. מן העתירות שהגיש המשיב בנוגע לחופשות וטיפול עולה, כי הוצע למשיב לעבור טיפול בכלא אלה, אך הוא סירב לקבל טיפול שם; המשיב התעקש לקבל את הטיפול בכלא חרמון אולם הדבר אינו אפשרי נוכח מגבלותיו הרפואיות של המשיב.

12.        עוד שגתה הועדה בכך שנתנה משקל יתר לתוכנית השיקום הפרטית שהוגשה בעניינו של המשיב. אין בתוכנית השיקום כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב ואין בה כדי להוות תחליף להליך גמילה אינטנסיבי בין כתלי הכלא.

13.        גורמי הטיפול הדגישו, כי סדנת הטיפול אשר עבר המשיב הנה סדנת מודעות ראשונית בלבד אשר אינה מהווה תחליף לגמילה.

טיעוני המשיב